למה אני כותבת?

כשאני מתעוררת בבוקר, אני לא ממש זוכרת מי אני.

כלומר, אני יודעת איך קוראים לי ומה אני אמורה לעשות כשאני מתעוררת

(גם אם אני עושה את זה באופן מאוד איטי בבוקר),

אבל עדיין אני לא ~באמת~ זוכרת מי אני.

אני חושבת שזאת הסיבה הכי חזקה שבגללה אני כותבת כל בוקר.

כדי להיזכר.

כשאני מתעוררת בבוקר, אני נכנסת ישר ל"מוד" של משימות.

המחויבות לכתוב מאפשרת לי לעצור. לשאול. להרהר. להיזכר.

כשאני כותבת, אני זוכרת מי אני, מה אני עושה כרגע, איזה אדם הייתי רוצה להיות היום. 

איכשהו, דרך הכתיבה, הדברים מתבהרים.

ויש את הבקרים שאני לא מצליחה לכתוב כי המשימות חזקות ממני ומדהירות אותי כמו סוסות פראיות אל תוך היום, כאשר כל סוסה מנסה להוביל אותי לכיוון אחר המועדף עליה.

וככה עובר לו היום בעשייה ענפה, מגוונת, אבל חסרה דבר מה….

לפעמים חסרה אותי

שאוביל אותה, שאנהל אותה, לעבר הכיוון שלי, מתוך מי שאני כאן.

זאת הסיבה שכל כך הרבה שנים אני מחויבת לכתיבה בבוקר, כשאני מתעוררת.

אני, הקפה, המחברת או יומן הכתיבה שלי.

יחד במרפסת.

מפגש פָּנִים אל פְּנִים.

מתוך המילים שנולדות על הדף, אני מוצאת את הדרך.